<h1>תלמיד הרשב"א — מו"ק</h1>
<h2>דף טו.</h2>
[מו"ק י"ב ע"א] אין מרביעין, שאוחזין בבהמה ומרביעין עליה זכר. בבכור, דעבודה היא. בפסולי המוקדשין, מוקדשין שהוממו ונפדו דעדיין אסורין הן בגיזה ועבודה.
<h2>דף לד:</h2>
[מו"ק י"ב ע"ב] לשנה, פירוש לשנה אחרת. שהיוה וכו', וכיוונו מלאכתן במועד. מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים, פירוש מכניס בצנעה דהיינו בלילה כדמפרש בגמ' וה"ה לכל דבר שיוכל לבא לידי הפסד כדגרסינן בירושלמי [פ"ב ה"ג] הדה אמרה פרקמטיא אבדה שרי מטללתא במועדא, כלומר לטלטלה ממקום למקום כדי לשמרה דטלטול לבד פשיטא. וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו, יש שפירשו מניחין אותן ליאבד ולפי זה אם נשאר עד אחר המועד ולא נאבד מותרת אחר המועד. והגאונים ז"ל נראה שמפרשין שאוסרין אותה עליו לעולם, וכן כתב רב פלטוי ז"ל מהו יאבדו דמאבדין להו מנייהו בידים. וכתב רב נטרונאי ז"ל והיכא דליכא ממונא למקנסיה כגון חייט או סופר או אורג שאי אפשר לקנוס מלאכת אחרים כגון זה קונסין אותו בעצמו ומשמתין להו ומלקין להו עד דמקבלי עלייהו דינא ושרינן להו שמתייהו. וכתב הר"א ז"ל ודווקא מכוין אבל שוכח או מתעצל אין קונסין אותו על כך. מדבורי דנורא, אבוקות. צורם אוזן בכור, עובר על כל מום לא יהיה בו [ויקרא כ"ב] קרי ביה לא יהיה בו והכהנים חשודין להטיל בו מום כדי להתירו להם לאכילה.
